החל מעכשיו כבר שום דבר לא חשוב. מפלגת העבודה בניצוחו של איתן כבל הצליחה להוריד – שלא לומר להשפיל את ראש הממשלה בנימין נתניהו.

כבל בסיוע של עוד מספר חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה הצליחו להעביר בכנסת בקריאה טרומית את 'חוק החינמונים' או כפי שהוא נקרא בפי כל 'חוק ישראל היום' ובכך הפרו את שלוותו של נתניהו עד כמה שהייתה כזו.

את החיבור של נתניהו עם 'ישראל היום' לא צריך להסביר – ואין זה סוד שהבעלים של החינמון הזה נחשב למקורבו הגדול של ראש הממשלה וממילא רוב הנכתב שם זה בצלמו ובדמותו של נתניהו ובצלם תפיסת עולמו הפוליטית והמדינית.

נתניהו ואנשיו נרדמו בשמירה ושוב צפה לה מעל פני המים הזחיחות המפורסמת – כאשר הוחלט לתת חופש הצבעה לחברי הקואליציה. מסתבר כי כל הדיבורים על פעילות כזו או אחרת מאחורי הקלעים עם ראשי הסיעות היו עורבא פרח, ובינם לבין התוצאה הסופית פשוט לא היה כל קשר.

מי שרצה להבין את מצבו של נתניהו היה צריך רק להצמיד את אוזנו לדלת חדרו ולשמוע אותו ואת ראש לשכתו ארי הרו מקיימים שיחות טלפון לחוצות וממש צורחים על שרים וחברי כנסת כדי שיגיעו בזמן למליאה ושיצביעו נגד החוק.

כאשר שותפה בכירה בקואליציה כמו אילת שקד חותמת על הצעת החוק, זה מוכיח בצורה ברורה שגם נפתלי בנט בעניין, ורגע אחרי ההצבעה כבר ריננו במזנון הכנסת – אנשים גם מתוך הבית היהודי על דיל לכאורה שנרקם בין בנט לנוני מוזס מ'ידיעות אחרונות' שאגב אמירה כזו מן הסתם תופנה כלפי כל מי שתמך בחוק.

די היה לראות את ריצתו של נתניהו לכיסאו ברגע ההצבעה ואת פניו הנפולים לאחר שמיעת התוצאה כדי להבין שהשלב הבא – זה שנראה את לבלרי החינמון לוקחים את רשימת התומכים בחוק ומעבירים אותם סדרת חינוך בשם הדמוקרטיה וחופש הביטוי.

חוק מע"מ אפס הגיע לכאורה לישורת האחרונה שלו. רק לכאורה. למרות שבמצב הנוכחי עדיין לא ברור מה מחכה בארסנל של חברי הכנסת גפני, ליצמן ויצחק כהן ובאלו צפרדעים מתכננים השלושה להאכיל את יו"ר ועדת הכספים ניסן סלומינסקי – עדיין ניתן להעריך שבסופו של תהליך החוק יעבור גם לא על כל שלל תתי סעיפיו.

אבל דבר אחד כבר ברור, האופוזיציה – עם קצת עזרה מהקואליציה – האכילה את שר האוצר ואת ניסן סלומינסקי מרורים בכפית.

מבחינת סלומינסקי כל יום דיונים היה קשה יותר מקודמו וכשהוא כבר היה רואה את עצמו מתקרב לדלי המים כדי לשתות – תמיד היה מגיח משום מקום אחד מהשלישייה ובועט בדלי.

שר האוצר עבר עם החוק הזה סדרת חינוך פוליטית מהמאסטרים לפוליטיקה שהוכיחו לו שישיבה על השיבר הראשי היא לא תמיד ערובה להצלחה ולפעמים שווה גם להקשיב לקולות שמסביב ולא להסתפק בשמיעה גרידא.

אבל ועדת הכספים זה ממש לא העיקר אלא רק משל לדרך בה מתנהלת הקואליציה המעוותת שכפה נתניהו על עצמו. אין כמעט חוק משמעותי אחד שעבר או שיעבור בעתיד ללא איומי פרישה ויצירת משבר בין מפלגות הקואליציה.

מלחמה שלימה מתנהלת בין סיעת יש עתיד ליו"ר הכנסת על ההתנהלות בחוק מע"מ אפס, מלחמה נוספת הייתה ועודנה בין לפיד לנתניהו באשר לחוק המע"מ וחוק החינמונים – כאשר כל צד מנסה לסחוט ככל שניתן את הצד השני תוך שכחה שבכלל מדובר בקואליציה אחת.

די היה לראות את החיבוק החם והאמיץ בין איתן כבל לליברמן לאחר ההצבעה על החוק שיפגע יותר מכל בנתניהו – כדי להבין את המצוקה האמיתית בה נמצא ראש הממשלה מבית ומחוץ.

המזל העיקרי שיש לנתניהו – ומה שמחזיק אותו עם הראש מעל המים בתוך תנועת הליכוד זו החבירה שלו לישראל כץ. לכולם ברור שהוא זה שחבר לכץ ולא ההפך.

כץ מכיר יותר מכל אחד אחר את נתניהו ואת הנטייה שלו להפקיר את אנשיו, הוא יודע את זה אפילו טוב יותר מגדעון סער וגלעד ארדן אבל בכל זאת תוך ראייה רחבה של טובת הליכוד הוא מאפשר לנתניהו את הקרבה הזאת – ואף סייע לו לצלוח בשלום את כינוס ועידת הליכוד שהתקיים השבוע.

יש רק דבר אחד אותו אסור לכץ לשכוח, נתניהו אוהב לידו אנשי עשייה אבל חושש מאנשים חזקים וזה בדיוק מה שהביא לפרישתם של משה כחלון וגדעון סער מהליכוד, ובנקודה הזאת צריך כץ להיות זהיר כי מבחינה סטטיסטית אצל נתניהו הסכין תמיד מגיעה – רק שלפעמים היא ננעצת בגב וגם מסתובבת.